צופן האותיות והשמות על פי המיסטיקה היהודית

 אין לך נושא מרתק ואפוף מסתורין יותר מהעולם המיסטי שלו מיוחסים כוחות ויכולת השפעה עלינו בני האדם. מזל, גורל, פרנסה, עסקים, עושר, זוגיות, בריאות, פריון, כל אלה נכרכים סביב דמויות של "מקובלים" "צדיקים" ומיסטיקנים שונים. מושגים כמו אותיות, מילים, צירופי אותיות, שמות, כוונות, לשון הקודש, תפילה,  הם חלק מהמרכיבים הסובבים סביב עולם המיסתורין. חקירת מגוון תורות מסטיות של עולם המחשבה היהודי לדורותיו, מציגה בפני קוראי האתר מקצת מעולם מסתורי זה.

    על הקשר  בין העולם הרוחני לבין עולם המציאות 

הספרות היהודית משופעת במאמרים על אודות כוח כ"ב האותיות העבריות בחיבור שבין העולם הרוחני – הוא עולם האלוהות לבין המציאות הגשמית. על פי אותם מאמרים, האותיות הן כלי קיבול לשפע האלוהי הנאצל מאלוהים לעבר היקום. יתירה מכך: נטען כי בכול אות טמונה יכולת סגולית ל"קליטת" סוג של שפע שהמציאות נזקקת לו. כגון שכל, חוכמה, זוגיות, זיווג, פריון, בריאות, עושר, אושר, חוסן, יכולת אינטואטיבית, נשיאת חן וכל כיו"ב. מרעיון זה מתמצה כי כל דבוקת אותיות יוצרת כלי קיבול מיוחד לקליטת סוג של שפע אלוהי או כלי קיבול שביכולתו לעבד את השפע האלוהי לצורך הנרצה של בעל הכלי. כך הדבר לכל צמד אותיות ולחשיבות סדר הופעתן זו לצד זו.

 סוגי שפע נאצל

חובה לציין כי על פי אמונות הזרות ליהדות כל סוג של שפע מאלה שנזכרו קודם שייך לישות רוחנית מסוימת. כלומר,  יש אל פריון, אל המזל, אל האהבה, אל העושר וכו', לעומת האמונה היהודית שדגלה בישות אלוהית אחת המאצילה שפע הכולל בתוכו את כול התועלות של כלל היקום, הן הרוחני והן הפיזי. לפיכך יובן שהשפע מקבל פנים שונות ומגוונות לתועלת המציאות על ידי כלי הקיבול שבו הוא "נלכד" או "נערם". במילים אחרות, הכלי מנתב את השפע ומתאימו לצרכים השונים. לפישוט הדברים נציב לדוגמא את זרם החשמל ושימושיו השונים. מבלי להיכנס למונחים מקצועיים/טכנולוגיים נניח כי  הזרם הוא אותו זרם. אך כשהוא "נלכד" במנוע של מקרר הוא יקרר וכשהוא "נלכד" ע"י סליל בעל התנגדות לזרימה הוא יחמם/ילהט/יאיר , וכש"יילכד" ע"י מערכת  צירית הוא יסובב וכיו"ב.   כך אפוא השפע הנאצל מהאל הבורא משפיע בהתאם לכלי  הקיבול שבו הוא "נלכד".    

 מה המקור לאמונות על השפע

הבסיס לכל התורה הזו של כוח האותיות העבריות ביחס שבין אלוהים ומציאות נלמד מאופן בריאת העולם המתוארת בספר בראשית. שם מתוארת הבריאה לפרטיה השונים בכוח האמירה בלבד  "ויאמר ה'  יהי אור ויהי אור". "ויאמר ה' יקוו המים.." וכו'. וכיוון שהתורה נכתבה בצירופים שונים של כ"ב האותיות העבריות "נוצל" הדבר לאין ספור של סודות "המפצחים" את הקודים של הבריאה על ידי זיהוי אופן השימוש באותיות. מכלול התורות הללו מכונות במיסטיקה היהודית "צירופי אותיות", ובצידן הטענה כי שליטה בצירופי אותיות מקנות לבעליה יכולת ליצור/לברוא עצמים, לשנות טבעם ועוד.

 האם ניתן לשלוט בחוקי הטבע?

התלמוד מספר כי האמורא רבא היה בורא עגל כל ערב שבת ואוכלו. עוד מספר התלמוד על שליטה בכוח להחיות מתים באמצעות צירופי האותיות. יתירה מכך, מקור כוחו של ר' שמעון בר יוחאי תלמידו של ר' עקיבא ומחבר ספר הזוהר , היה בשליטה בכוח האותיות ובצירופיהן שאותן פיענח במשך שלוש עשרה שנות שהות במערה. וכל כך היה גדול כוחו של רשב"י עד שבצאתו מן המערה נתקל באחד מאלה שהלשינו עליו לרומאים והתלמוד מספר שמייד "נתן בו עיניו והפכו לגל של עצמות". משמע "שאב" ממנו את נשמתו ע"י כוח  המחשבה בלבד = כוח אותו רכש באמצעות צירופי אותיות.

 ולפני התלמוד וספר הזוהר?

ספר "יצירה" שמקורותיו עלומים – תיאר את יצירת כלל המציאות על ידי האל באמצעות האותיות העבריות. עלימות מקורותיו של הספר וזמן חיבורו איפשרו לאישים שונים בהיסטוריה של עולם המיסטיקה היהודי לייחסו לאברהם אבינו, שעליו נאמר במדרש ששלט באסטרולוגיה, והיה איצטגנין גדול. באמצעות ידיעותיו המיסטיות הוא זכה לאותה הארה אלוהית שבאמצעותה הוא זיהה את האל כישות מונותיאיסטית , כלומר אל יחיד.  יכולותיו המיסטיות הקנו לו שליטה בחוקי הטבע, כך שניצל מכבשן האש.  יש המייחסים את חיבור ספר יצירה לר' עקיבא שהיה המיסטיקן היותר מוכר בעולם התלמודי. התלמוד במסכת חגיגה מספר על רבי עקיבא שתיקשר עם מלאכי השרת בעולם האלוהות, ובניגוד לשלושת חבריו שנכנסו עימו ל "פרדס" ונפגעו בפנים שונות ע"י העיסוק במיסטיקה, הוא ר' עקיבא "נכנס בשלום ויצא בשלום".  כך נוצרה ההילה המיסטית על אישים ביהדות החל מתקופת המקרא ועד לעצם ימינו על אישים שונים "יודעי ח"ן" (= חוכמות נסתרות) , מהם נביאים, מהם תנאים ואמוראים ומהם מ"קובלים" מהמאה הט"ז ואילך, שבכוח שליטה בשם הויה חוללו ניסים, שינו את חוקי הטבע, הורידו גשמים, עצרו גשמים, ריפאו חולים, ניצחו אויבים, ביטלו גזירות, החיו מתים, ריפאו חולים, יצרו סוגים שונים של חיים דילגו בזמן, דילגו על פני כדור הארץ ברגע ועוד ועוד.

 מה הקשר בין המיסטיקה לדת הגלוייה?

הסוג זה של שליטה בצירוף האותיות לתיעול השפע הנאצל מהאל הבורא וניצולו התועלתני נקרא "פעילות תיאורגית", וזוהי הפעילות המתארת גם את השליטה בכוחות אלוהיים על ידי התפילה ולימוד תורה. הבסיס הרעיוני הוא שבכוח השימוש במילים המורכבות מאותיות לצירופיהן השונים בצירוף כוונות סודיות בתפילה ניתן לקלוט שפע אלוהי ולתעל אותו לשימוש המציאות. מבלי להיכנס לעמדת שפיטה על אמיתות העניין נאמר עתה כי זהו גם סוד כוחם של מיסטיקנים, של מלחשי לחשים, של כותבי קמיעות, של משביעי השבעות וכולי.   

 על הייחודיות של השמות

אחד הענפים שהתפתחו במיסטיקה מהאמונה בכוח האותיות מתייחס לתורת השמות. שמות עצמים, שמות ילדים, שינוי השמות כסגולה לשינוי המזל  ועוד ועוד.  על פי תורה זו השם הוא בעצם המהות. כלומר, צירוף האותיות המרכיב את השם של כל יצור משקף את תכונותיו, את אופיו ואת גורלו. ולעניינינו, שם של ילד המורכב מצירוף מסוים של אותיות קובע בעצם את מהותו האנושית ואת מסלול חייו, לטוב ולרע. על כך ועוד נרחיב ברשימות הבאות.

לחבר מועצה ניקבו צמיגים 4 פעמים!!!!!

לחברת מועצה הושלך פגר בעל חיים מול מפתן ביתה

המכוניות שנשרפו חנו בקרבת מקום לאישיות העוסקת בנדלן, אשר לה קשרים שונים עם בכיר במועצה.

לתושב שהעיר על עבודות פיתוח הנמסרות לאיש מסויים, אף הוא מקורב לבכיר במועצה, נשלחה מעטפה עם קליע.

מעניין מה השלב הבא???????

התקנת מצלמות אבטחה ?!?!?

היום אור ליום שישי, ה (11.5.2012) בשעה 5:00 בבוקר, התקבלו קריאות במוקד המשטרתי על פיח ועשן כבד, המיתמר מאחד הרחובות בצפון מזרח גדרה .
לאחר מספר דקות התבררה התמונה – ״ שתי מכוניות באחד מהרחובות המרכזיים בגדרה נשרפו כליל ״ כוחות המשטרה סגרו את הרחובות באופן מיידי ובמקביל הזמינו ניידת זיהוי פלילי וכוחות כיבוי .
חוקרי השריפות הגיעו בשעות הבוקר המאוחרות והתחילו לחקור את המקרה .

כיוון החקירה עדיין לא ידוע נכון למועד כתיבת שורות אלו !

                                                          למצולמים אין קשר לכתבה !

בס"ד

     סיפר אחד החסידים הגדולים בדורנו ר' ראובן דונין ע"ה:

     בהיותי בקיבוץ חיפשנו כוח עבודה זול.

     הוחלט ,ללכת לאגם החולה לצוד תאו (ג'מוס) ולרתום אותו למחרשה  

 היות וכוחו אדיר ביחס לפרה וסוס. הגענו למקום וראינו מספר ג'מוסים שקועים בבוץ  

 ורק קצה האף והאוזניים מציצים החוצה.

אחד החברים שהיה המומחה בתפישת הג'מוסים, ניגש עם חבל דקיק שלא יכול להחזיק מפלצת כזו, התקרב לתאו והטיל את הלולאה שבקצהו על אחת מקרניו. התאו התבונן וכנראה הגיע למסקנה שאין סיבה לטרוח ולהתייחס לחבל דקיק כזה, והוא המשיך לנחור בתענוג בתוך שלולית הבוץ.; ואז הושלך חבל דקיק נוסף, ואחריו עוד מספר חבלים דקיקים. בשלב מסוים, הלך החבר וקשר את כל קצוות החוטים לעץ, ואז נתן משיכה חזקה במטרה לזעזע את התאו.

התאו שמנוחתו הוטרדה וכבודו נפגע, יצא בסערה מן האגם ורץ לעבר האנשים אך משהגיע לקצה החוט, נמשך על ידי החבל בפראות. כעת כבר היה עצבני ביותר מהניסיון להשתחרר, וכך הוא רץ והתנענע בחוזקה לכל הכיוונים עד לאפיסת כוחות…

או אז הגיעה העת להעלות אותו על כלי רכב ולחזור לקיבוץ לשלב הרתימה, כל כולו מסור לעבודה!

*

לעיתים נתקלים אנו באנשים שהתנהגותם מושחתת ואכזרית. מידות 'בהמיות' לכל דבר. חיצונית הם נראים חסרי תקנה מוסרית, ולא ניכר בהם משהו העשוי להועיל. במבחן כן ואמיתי אדם יגלה שאף אצלו אישית, יתכנו תכונות שליליות 'מיותרות' ש'נדבקו' בו עם הזמן, שהיה מוותר עליהן לחלוטין..

באים ימים אלו של מצוות ספירת העומר – עליה נקרא השבת בפרשת 'אמור' – ומגלים שכל אחד יכול  לתקן ולשפר את מידותיו. במיוחד כעת בימי ההכנה לקראת חג השבועות. תיקון המידות אינו שלילת ועקירת המידות דווקא אלא הפיכתן לחיובי. לכל מידה יש תפקיד, אפילו את המידות הרעות שבנו אפשר להפוך ולרתום לכיוון החיובי.

כשנעורר את מידת הרחמים כלפי הזולת (במקום כלפי עצמנו) ונפנה את הקפדנות שבנו כלפי עצמנו (במקום כלפי הזולת)או אז נגלה שאפשר בעת הצורך רק להעמיד פנים כועסות ובעיקר להיות שמח, לבבי ומאיר פנים.

וכך כתוב בספר היום-יום (ג, אייר): כל המידות אף גם המידות הלא טובות, או גם רעות על פי תוארם ושמותיהם, אפשר להשתמש בהם לעבודת ה' על פי התורה, וכמו שהרה"צ ר' משולם זוסיא זצ"ל מהניפאליא למד כמה דרכים בדרכי העבודה (עבודת הבורא) מגנב: א) הצנע לכת. ב) מעמיד עצמו בסכנה. ג)דבר היותר קטן חשוב כדבר גדול. ד) עמל בטירחא גדולה. ה) זריזות. ו) בוטח ומקווה. ז) אם לא הצליח בפעם הראשונה חוזר הרבה פעמים.

גם אם פספסנו בעבר אל לנו ליפול לייאוש. עלינו ללמוד מ'פסח שני', שחל השנה ביום ראשון הקרוב, י"ד באייר, בו ניתנה האופציה להשלים ולהקריב 'קרבן פסח' במועד ב' גם למי שטרם עשה זאת בחג פסח, י"ד ניסן. מסקנה: תמיד אפשר לתקן, כי "אף פעם לא מאוחר"!

שלב אחר שלב, מידה אחר מידה, אפילו את התאו הפרוע ניתן לרתום בדרך זו.

שבת שלום ומבורך

הרב אילן אלדד                                                                                                                                    

ראש מוסדות חינוך חב"ד גדרה .

ב"ה 

   ישנו דיון פילוסופי העוסק בסוגיה מעניינת:

   מה יותר בעייתי – מעשה שלילי הנעשה בשוגג או כזה הנעשה במזיד?!

סביר להניח שרוב האנשים יאמרו מיד, שללא ספק מעשה הנעשה בכוונה תחילה, במודע, הינו חמור עשרת מונים ממעשה הנעשה בתום לב, ללא כוונת זדון.

במישור העקרוני, זה אמנם נכון ואף בדיני התורה אנו מוצאים שעבירה במזיד הינה חמורה יותר.

                                                       אך ישנו אספקט נוסף שבו השוגג במימד מסוים הינו בעייתי יותר.
דוגמה מהחיים שיכולה להמחיש לנו את זאת:
נהוג שאת יום הנישואין הבעל והאשה מציינים ואף מעניקים שי זה לזו. עכשיו, נתאר לעצמנו שני בעלים. האחד אומר לאשתו שעקב כך שהיא הרגיזה אותו פעמים רבות מידי השנה, אין לו יותר מדי מוטיבציה להעניק לה מתנה והיא תצטרך להזמין פרחים לעצמה..

לעומתו הבעל השני, שגר מולו ואף לו היה יום נישואין באותו היום, שכח מכך וכשנזכר לאחר שבוע אמר לאשתו בצער שהוא מתנצל על כך מאוד ששכח ממאורע חשוב זה, ושאם היה זוכר היה מעניק לה מתנה גדולה מכל הלב..

מי יותר גרוע?!

ברור שהבעל השני. יום הנישואין אפילו לא היה בלוח הזמנים שלו.. (אם עדין אתם מסופקים – תשאלו את האישה..)
שכלו של האדם מחולק בגדול לשני חלקים: המודע והתת מודע. דווקא המעשים הנעשים ללא כוונה יתירה, או דיבורים הבאים כפליטות פה אגביות, מבטאים לעיתים את הרובד העמוק יותר.
בשפת תורת הקבלה והחסידות זה מוגדר כעצם הנפש מול כוחות הנפש הגלויים.

אלו הן שני רבדים שפעמים רבות לא רק שאין ביניהם סנכרון, אלא שתהום עמוקה פעורה בין שניהם..

ישנם אנשים שבמישור הגלוי והמודע שלהם, הם טובים חיוביים רוחניים וערכיים אבל אי שם ב'מרתפי הנפש' ישנם 'חיידקים רדיקליים חופשיים', שנמצאים כרגע במצב תרדמת, אך במקרה והם יתעוררו יש להם אפקט של 'ווירוס הרסני' שיפיל את כל המערכות..

לא לחינם אמרו חז"ל 'אל תאמין בעצמך עד יום מותך'.

כל יהודי גם המרומם ביותר מתפלל בכל יום 'אל תביאנו לא לידי ניסיון, ולא לידי ביזיון'.

הדבר נכון גם להיפך. גם אנשים רעים ושליליים במישור ההתנהגותי הגלוי שלהם, עלולים להכיל בתוכם כוחות ועוצמות רוחניות ערכיות וחיוביות מאוד. לפי הקבלה, מפני סיבות שונות, פעמים אנשים בעלי נשמה גבוהה נולדים דווקא להורים שפלים ונבזים התורמים להם לבוש התנהגותי שלילי במישור הגלוי, אך תחת מעטה מלוכלך זה נמצא יהלום טהור וזך.
בפסח אנו מתעסקים בתיקון התת מודע. החמץ התופח מסמל את עצם הרוע והאגו השלילי, ואנו מצווים לבערו שלא יישאר ממנו פירור; בצד החיובי אנו אוכלים מצה המסמלת את הענווה.
לפי כל זה תובן ההבטחה של גדול חכמי הקבלה האר"י הקדוש שמי שנזהר מחמץ בפסח בתכלית מובטח לו שלא יחטא כל השנה בשוגג – שכן את התת מודע שהוא מקור ההנהגות האינסטינקטיביות הבאים בשוגג ניתן לתקן בפסח.

מעניין שההבדל בין המילים חמץ ומצה, מעבר לאותיות הזהות מ' ו-צ', שהחמץ מרכיב בתוכו את האות 'ח' לעומת האות 'ה' במצה. שני האותיות זהות לחלוטין כמעט, אלא שבאות ה' יש פתח מילוט מהצד.

מה לומדים מכך בעבודת הבורא: הנהגה שהיא בבחינת חמץ היא חד סיטרית כלפי מטה ללא תקנה. שכן אדם ששקוע כולו באגו העצמי אין לו הרבה סיכוי להתעלות רוחנית. המצה לעומת זאת יש בה את הפתח הצדדי המסמל את האפשרות למילוט מהכלא העצמי, להתרומם ולהצליח. זוהי גם הסיבה שחג המצות מכונה גם חג החירות, החופש מכל הכבלים השליליים.

שיא החירות יהיה בגאולה האמיתית והשלימה שכולנו מצפים לה, בה יתבטל האגו לגמרי ונחוש רק את כוח הבורא בתוכנו ובתוך הבריאה כולה.

בברכת חג פסח כשר ושמח מלא חירות אמיתית

הרב אילן אלדד                                                                                                                                     ראש מוסדות חינוך חב"ד גדרה .

היסטוריה

שרידי עתיקות

תל קטרה הוא תל עתיק בצפון גדרה. עד 1948 שכן עליו הכפר קטרה שנכבש ונהרס במלחמת העצמאות. לפי החרסים שנתגלו במקום הוא היה מיושב בתקופת הברונזה הקדומה, תקופת הברונזה התיכונה ובתקופת הברזל עד לתקופה הביזנטית. לפי הסברה זה מקומה של העיר קדרון המוכרת ממלחמות החשמונאים. ייתכן שהשם קטרה שמר על השם העתיק קדרון ואכן המושב הסמוך קדרון נקרא בשם זה. בפסגת התל הוקמה תצפית וספסלי מנוחה. משם יש תצפית יפה על גדרה והסביבה.

בבית מינץ – מוזיאון לתולדות גדרה והביל"ויים מוצגים ממצאים שנמצאו במערת קבורה מהתקופה הכנענית ומהתקופה הביזאנטית אשר התגלו בגבעות הכורכר ו"מחורבת חברא".

מערת הקבורה מהתקופה הכנענית כללה חדר אחד בגודל של ששה מטרים מרובעים. המערה נחצבה במדרון הדרום-מזרחי של רכס הכורכר. בקבר נמצאו מנחות קבורה וכן כלי חרס ביתיים, כלי נשק וחרפושיות, המאפשרות תארוך לתקופה הכנענית התיכונה שלב ב'.

במערה מהתקופה הביזאנטית חדר אחד ובו תשעה כוכי קבורה ונחתמה באבן גולל. נמצאו בה מנחות קבורה אופייניות ומטבע מימי קונסטנטינוס הראשון. בין הכחים המוצגים המוזיאון: צמידי זכוכית, חרוזי זכוכית ובקבוקי זכוכית.

בצפונה של גדרה באתר "חורבת חברא" נמצאו מבנים, בית בד ובאר וכן לוח שיש עם כתובת בעברית. התאריך המשוער אף הוא מהתקופה הביזאנטית.

בכניסה יש ציטוט של השם גדרה ממפת מדבא ומספר דברי הימים.‏ אך הם לא קשורים למושבה החדשה.

ייסוד המושבה

גדרה נוסדה, כיישוב שיתופי, על ידי אנשי ביל"ו (בית יעקב לכו ונלכה), שסבלו תלאות רבות במקומות שונים, מאז עלייתם לארץ בי"ז תמוז תרמ"ב (1882). רבי יחיאל מיכל פינס אשר הכירם ותיאר אותם:

.

הוא רכש מהקונסול הצרפתי ביפו, באביב 1884, 3000 דונם ^[4]ליד הכפר הערבי קטרה. האדמה נרשמה על שמו של ר' עזריאל הילדסהיימר מברלין, חולקה ל-25 חלקות שוות ושליח נאמן מכר את החלקות לנדיבים בחוץ לארץ. בני בילו פרעו את חלקם בתשלומים במשך השנים.

בחנוכה, בכ"ו בכסלו תרמ"ה, 14 בדצמבר 1884 (נר שני של חנוכה) עלו על הקרקע הביל"ויים צבי הורביץ ושלמה זלמן צוקרמן. הם הדליקו על גבעת המושבה שתי מדורות כנגד שני נרות חנוכה. במשך השבועות הבאים עלו גם שאר החברים: בנימין פוקס, דב ליבוביץ, יוסף ליס, יעקב שלמה חזנוב, יעקב מוהילבסקי, מנחם מנדל מוהילבסקי ואליהו סברדלוב. על הגבעה מצאו המייסדים את צריף העץ שבנה עבורם פטרונם יחיאל מיכל פינס. ברשותם היו רק חמור, רובה, תשעה מעדרים ומזומנים – 410 פרנק. בשנה הראשונה הם החליטו לנטוע גפנים וקראו לכרמים על שם משה מונטפיורי ורעייתו: "משה" ו"יהודית". בעקבות קשיים במקום, עלה הרעיון לפזר את הבילויים במושבות. פטרונם רבי יחיאל מיכל פינס הגן עליהם. חובבי ציון נרתמו לעזרתם. כעבור שנה רכשו מחרשות וסוסים והחלו לגדל חיטה. האורווה שנבנתה לסוסים נחשבה על ידי ערבי הכפר השכן "קטרה" למבנה והגג נהרס על ידי השלטונות בסיוע ערביי הכפר. אברהם מויאל – בא כח חובבי ציון ביפו – טען לזכותם בפני השלטונות והם הורשו להשלים את הגג מעל הבור ואפילו עברו לגור בו לצד הסוסים.

בינתיים שנים מהראשונים נישאו וזכו לפינה משלהן בפרוזדור של האורווה. שנאת השכנים גברה ובאחת השבתות הותקפה המושבה. מאות ערבים מהסביבה תקפו את המושבה. הם נהדפו בעזרת רוכבים שהגיעו ממזכרת בתיה ומראשון לציון. אך שתי הנשים הפילו את ולדיהן וההתקפה הסתיימה בכריית שני קברים ראשונים במושבה.

בשנת 1888, קיבלו אנשי המושבה רישיון לבנות בתים במושבה. איתם קיבל רשיון יעקב שכביץ שעלה לארץ ישראל בשנת 1893 והתיישב בגדרה ליד הבילויים, והיה לתלמיד החכם של המושבה‏^[5].

שנים מאוחרות

בשנים האחרונות נבנו כמה שכונות חדשות במזרח גדרה. רוב דיירי השכונות החדשות הם זוגות צעירים. יש תוכניות רבות לפתוח גדרה כמו: שיפור מראה התחנה המרכזית, שיפור החזית הפונה לעבר כביש 40, סידורי תשתית וניקוז (בניית כיכרות ועוד), הרחבת השכונות הקיימות והקמת שכונות חדשות, הקמת שני בתי ספר חדשים וכמה גני ילדים נוספים, בעיקר בשכונות החדשות.

במהלך מבצע עופרת יצוקה שנערך בתחילת 2009, ספגה לראשונה העיירה פגיעות של טילי גראד שנורו על ידי מחבלי חמאס מרצועת עזה.

גְּדֵרָה

היא מושבה (מועצה מקומית) באזור השפלה הדרומית במחוז המרכז בישראל. מקור השם גדרה בתנ"ך.‏^[1] ממוקמת ליד כביש 40 כ-10 קילומטר מדרום לרחובות. המושבה הוקמה על ידי קבוצת הביל"ויים בשנת 1884, והוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1949. היא מכונה "מושבת הביל"ויים", שכן היא המושבה היחידה שהוקמה על ידי אנשי ביל"ו.

גדרה נחשבת ליישוב שקליטת העלייה בו התרחשה בהצלחה, ותרמה רבות לפיתוח המקום ולהתאקלמות העולים שבאו לגור בתחומה. יהודי תימן הגיעו למושבה עוד לפני מלחמת העולם הראשונה. התנופה העיקרית הייתה לאחר הקמת מדינת ישראל. במסגרת מבצע על כנפי נשרים הגיעו למושבה יוצאי תימן, אשר היו במרוצת השנים להנהגת המקום. גל נוסף של עלייה הגיע למושבה בשנת 1984 במסגרת מבצע משה. במצודת טגארט ממערב לכביש הראשי הוקם מרכז קליטה ליהדות אתיופיה, אשר נקלטו במושבה.

גאוגרפיה

גדרה בנויה על פני 7 גבעות אשר מתנשאות לגובה של כ-80 מטר מעל פני הים. בשטח השיפוט מצויים שטחים ירוקים רבים. מצפון ומערב יש שטחים חקלאים. כחלק מנופה של המושבה, ניתן לראות בבירור את הרי ירושלים אשר נמצאים ממזרח לגדרה, ואף מופיעים בסמל המועצה המקומית. גדרה גובלת מצפון וממזרח במושב קדרון, מועצה אזורית ברנר, ממערב מועצה אזורית גדרות, ומדרום מועצה אזורית באר טוביה, בני עי"ש ומועצה אזורית נחל שורק.

אתרי עניין

• בית מינץ – מוזיאון לתולדות גדרה והביל"ויים
• בור הבילויים – הבור המשוחזר
• מגדל המים
• הפעמון
• בית הכנסת
• צריף הביל"יים (צריף סברדלוב) – הצריף היחיד שנותר מימי העלייה הראשונה.
• בית פוקס – מועדון בני ברית
• גן הפסלים – ליד בית מינץ נמצא גן פסלים פתוח לקהל של הפסל יומה שגב המתגורר במקום. הפסלים עשויים מגרוטאות מתכת שמצא וממלאים בצפיפות את הגן.

מוסדות חינוכיים

• בתי ספר יסודיים – בית הספר "פינס", בית הספר "רעות", בית הספר "גוונים", בית הספר "רימונים", בית הספר "אוהל-שלום".
• בתי ספר על-יסודיים – נתיבי נועם, תיכון אזורי גדרה ע"ש מנחם בגין, תיכון רמון ע"ש אסף ואילן רמון.
• חינוך גבוה – מכללת גדרה – מיחמ"ט גדרה, אולפנת הרב בהר"ן.

 מוסדות רפואיים

• בית חולים הגריאטרי הרצפלד
• נווה אורנים (בית אבות לתשושים סיעודי ותשושי נפש)
• בית וייזל

איך נקרא את 'ויקרא'?
כל שנה זה חוזר מחדש. עם פתיחת ספר ויקרא המפגש עם פרשיות השבוע משנה צורה, והופך ממפגש חי ומובן למפגש עלום ומרוחק. מעשי אבותינו ומידות הנפש שלהם שריתקו אותנו אליהם בעבותות אהבה במהלך ספר בראשית, כמו גם הפלא של ניסי מצרים וההליכה במדבר, תמו, ומתחילה קריאה בחומש העוסק בהרחבה בפרשיית הקורבנות, הטומאה והטהרה ושאר ענייני הקודש והמקדש. דברי התורה בשולחן השבת ובבתי הכנסת מפליגים למחוזות מרוחקים, מניחים את החטאת, העולה והאשם בין דפי החומש ומתנחמים בהגיגים על פסח, יום העצמאות וענייני ספירת העומר. דרשנים שבכל זאת ימצאו לנכון לעסוק בענייני הקורבנות ימצאו עצמם מדברים מול בעלי עיניים עצומות, לאו דווקא מתוך מאמץ להתרכזות.
אנחנו רחוקים משם מאד, מן הקורבנות. איננו מבינים דבר וחצי דבר בעבודת ה' הסודית הזאת, ועל כן הפרשיות הללו מוצאות אותנו לא מוכנים ולא מאזינים. אין צורך לומר שרובנו איננו מוצאים חלל פנוי בנפש לסוג כזה של עבודת ה' ולא נותר בנו בדל געגוע.
בשנים האחרונות החלו לצאת ספרים רבים המבקשים לקרב אלינו את ענייני הקורבנות דרך ההמחשה. כל המשתדלים בדבר ודאי ברוכים אבל נדמה לי כי ציורים מוחשיים של צאן ובקר העולים על המוקד כמו גם איורים של חלקי בשר מפוזרים אינם בהכרח המענה לקושי. איננו מסוגלים באמת לחבר בין השוק והאליה לבין רוממות רוח ועלייה. גם הניסיון ליצור כיסופים למקדש דרך תמונות הכהן הגדול והמחשת עבודתו ביום הכיפורים ובשאר ימים אינו עולה יפה ולעתים אפילו מרחיק עוד יותר.

מפגש פנים.
אין באמתחתי בשורות מופלאות ורעיונות פורצי דרך, ואיני מבקש אלא להניח את הקושי הזה כחומר למחשבה עבור כולנו. אוכל רק להציב פתח קטן לרעיונות גדולים.
דומני כי איננו מסוגלים לבקש קרבת ה' בהיבט הטכני והציורי של הבאת הקורבנות, אך יש לנו יכולת להיפגש עם הצד האמוני-הפנימי של העבודות הללו. לימוד מעמיק על היחס בין כל עבירה לבין הקורבן שאנו מתחייבים להביא בגינהּ פותח פתח אמוני להבנה עמוקה של החטא ושל דרך תיקונו. בירור האופן בו מובא כל קורבן, אימתי כולו נשרף ומהי המשמעות של שרפתו, אימתי הוא נאכל על ידי בעליו ומהו חלק הכוהנים בו – כל אלה אינם נוגעים רק לשאלה המעשית. מאחורי כל פרט מסתתרים עולמות רחבים של אמונה גדולה הנוגעים לחיינו שלנו.
הדברים הללו אמורים גם ביחס לחלקי הספר הנוגעים לטומאה ולטהרה. זהו שוב עולם שאינו חלק מחיינו כעת, ובכל זאת הבנת עומק המושג טהרה לעומת טומאה, ליבון השאלה כיצד מטהרים את הפגמים ומהו המסלול המיועד לכל פגם – כל אלה נוגעים בעומק החיים שלנו ברגע זה ממש. אמת, אין לנו צרעת ושילוח מחוץ למחנה, אבל העובדה שבעל לשון הרע צריך לצאת להתבודדות כזו משליך על הבנתנו את התופעה וסוד תיקונה. מרתק לראות איך בכל דבר שמביא המצורע לטהרתו אנו נרמזים על הדרך למהפך שבעל לשון הרע חייב לעבור. אין לנו קורבן יולדת אבל לימוד מהותי של הקורבן שאותו היא מתבקשת להביא שופך אור גדול על יחסינו לחיים ומוות, הבאת חיים לעולם וערכם.
החיבור אל ספר ויקרא ייעשה אם כן בהבנת התוכן ולא הטכניקה, במפגש עם העומק ולא עם המעטפת החיצונית בלבד. גם הגעגוע לבית המקדש לא יכול להתבסס על החיסרון המעשי שאיש אינו חש בו. נדמה לי שיש לחנך אל מהותו של הבית הזה. ולאור סיבת חורבנו – שנאת חינם, חורבן מוסרי ושפל רוחני, יש לצייר את המקדש כמקום המהווה תיקון גמור לכל השפל הזה.
כבר כתבתי בפתח דבריי כי יותר משיש בידי תשובות אני מבקש לעורר את השאלה. בתקווה כי מענה טוב משלי יצוץ עם העיסוק בה

מתוך אתר ״כיפה״